משטרת ישראל היא גוף מונופוליסטי, בית המשפט הוא גוף מונופוליסטי, רכבת ישראל היא גוף מונופוליסטי, נכון גם הרבנות..

כל גוף ציבורי (ולא רק) צריך להיות יעיל ומקצועי, נגיש זמין ומסביר פנים. אכן בכך שזכויות אזרחות וקניין שונות תלויות בהגדרות ובפסיקות הרבנות, ייתכנו עוולות מסוימות לגבי פרטים מסומנים, אך את ההיתלות הזו לא קבעה הרבנות. ואין בכוח טענה זו, לשנות את ההגדרה או המציאות הלכתית. אלא לתת פתרון ענייני וספציפי לאותם אנשים.

וויכוחים הלכתיים ציבוריים סוערים ונוקבים המלווים במתיחות רבה בין המחנות, היו קיימים מאז ומעולם, והם נלווים מטבעם לפסיקות ההלכתיות ולמצבים מחודשים ומשתנים. אין בכוח מחלוקות מסוג זה לערער את כוח הפסיקה ההלכתית – נהפוך הוא.

במציאות המעשית, הרבנות היא המייצג ההלכתי מטעם המדינה, והיא לא זקוקה לסמכות המדינה כדי להורות הלכה לרבים בדיני גיור אישות ועוד. אך למעשה הרבנות כגוף ממוסד הוא אחד מהגופים הציבורים שקדם למדינה, אלא שנוח לה למדינה ברבנות מטעם, מעוקרת מסמכויות (למשל: בפסיקות ממוניות, או בנקיטת צעדים נגד מסורבי גט, כמו גם בכפיפותם לפסיקות בגץ אפילו במישור הכשרותי..) מעולם לא חווה רב בישראל השפלה כה גדולה ועמוקה כמו שהוא חווה במדינת ישראל מהבחינה הזו.

הכפפת רבני עיר בישראל להתערבות משפטית, בנושאי כשרות, שבת ומילה, היא דבר כמעט חסר תקדים, והוא ההיבט הגלותי העמוק ביותר שחווה (לפחות כיום) העם היהודי מבחינה רעיונית.

לא לחינם נפתחו מערכות בתי דין עצמאיים, המספקים עבור רבים שרותי כשרות ומקיימים פסיקות ודיונים ממוניים בקרב קהילותיהם בארץ. הרבנות מטבעה נועדה לשרת את המדינה ולתת הכשר כביכול לצביונה החילוני. זוהי רבנות מטעם וזהו טבעה. רב שמקבל משכורתו מהמדינה, שסמכויותיו מעוקרות ופסיקותיו כפופות משפטית לבית המשפט, הוא יותר בובה על חוט וכלי שרת של המדינה.

כל הנ"ל נכון עוד לפני הפוליטיזציה והחיבור העמוק של תהליכי בחירות רבנים בישראל ע"י פוליטיקאים שונים, אך נכון במיוחד שבעתיים וביתר שאת, כשזהו התהליך המתקיים בפועל.